M75 (נגמ"ש)

נגמ"ש M-75 הוא נגמ"ש אמריקאי אשר יוצר בין השנים 1952–1954 והיה בשימוש במלחמת קוריאה. הוחלף ב-M59 בגלל היתרונות הרבים של ה־M59. ה-M75 הוענק לבלגיה כסיוע צבאי, שם השתמשו בו עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20. בסך הכל יוצרו ממנו כ-1,759 יחידות.

M-75

M75 AIV
מידע כללי
סוג	נגמ"ש
מדינה מייצרת	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	International Harvester
שנת ייצור	1952
תקופת השימוש	1952–הווה (כ־72 שנים)
דגם קודם	M44
דגם עוקב	M59
מערכה מרכזית	מלחמת קוריאה
יחידות שיוצרו	1,729
מידע טכני
אורך	5.2 מטרים
רוחב	2.85 מטרים
גובה	2.5 מטרים
משקל	18.8 טונות
מהירות	69 קמ"ש (מרבית)
טווח פעולה	185 ק"מ
מנוע	מנוע דיזל, 295 כוח סוס
צוות	2 +12 לוחמים
מערכות נשק
חימוש עיקרי	מקלע כבד M2 בראונינג בקליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ')

פיתוח

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, הצבא האמריקאי בנה נגמ"ש על בסיס ה-M44, זה היה נגמ"ש כבד ביותר (25.5 טון ערוך לקרב), והיה מסוגל להכיל עד 24 לוחמים ועוד 3 אנשי צוות. לאחר המלחמה, צבא ארצות הברית פנה מיד לחברת International Harvester Corporation (IHC) שעסקה בבניית כלי רכב בבקשה שתתכנן ותייצר נגמ"ש שיחליף את ה-M44 הכבד. IHC בנתה כ-ארבעה אבות טיפוס.

הראשון מבין אבות הטיפוס היה על בסיס ה-T-18, אמנם עיצוב זה לא הכיל נהג משנה אך יכול היה לשאת 2 מקלעים כבדים בקליבר 12.7 מ"מ נאט"ו (0.5 אינץ') המופעלים מתוך הנגמ"ש. אב הטיפוס השני היה על בסיס T-18E1, הנגמ"ש לא היה חמוש כלל והכיל כיפה למפקד (על מנת שיוכל לצפות על המתרחש מסביב לנגמ"ש). אב הטיפוס השלישי היה על בסיס T-18E2. במקום כיפת המפקד היה בו בסיס למקלע בקליבר 7.62 מ"מ נאט"ו או 12.7 מ"מ נאט"ו (0.3 אינץ' ו-0.5 אינץ' בהתאמה). אב הטיפוס הרביעי היה מעט שונה מהאב טיפוס הראשון.

לאחר בניית ארבעת אבות הטיפוס בחר צבא ארצות הברית לאמץ את הדגם שהיה על בסיס ה-T-18E1 ונתן אישור ל-IHC להתחיל לייצר 1000 יחידות תחת השם "M-75". כאשר החל הייצור נערכו בו מספר שינויים, ובהם הוספת מקלע M2 בראונינג ושינוי במספר הלוחמים (תחילה היה אמור להכיל 14 לוחמים).

ל-M-75 מאפיינים משותפים רבים עם ה-M41 ווקר בולדוג שגם הוא מונע על ידי מנוע קונטיננטל מקורר-אוויר, הוא מכיל תיבת הילוכים cross-drive (אשר מאפשרת היגוי מדויק ויעיל) וגם שלדה דומה. בתחילת הייצור M-75 אחד עלה 72,000 דולר.

באביב 1954, הוחלף ה־M75 בנגמ"ש M59, בגלל היותו זול יותר, קטן יותר ואמפיבי.

תיאור

ל-M-75 יש גוף פלדה מותך בעובי שנע החל מ-25 מ"מ עד ל-38 מ"מ (2.5–3.8 ס"מ) עם שריון בחזית הגוף בעובי של 40–50 מ"מ (4–5 ס"מ). כאשר הכלי היה מלא וטעון הוא שקל 19,051 ק"ג. מכל הדלק של ה-M-75 מכיל 568 ליטר.

ה-M-75 בעל עיצוב כמעט זהה לשאר הנגמ"שים האמריקאים: הנהג יושב מקדימה בצד שמאל כשמימינו נמצא המנוע, הנהג מצויד בפריסקופ עם אמצעי ראיית לילה המבוססת על אינפרא אדום, בגרסאות חדשות יותר ישנם 2 פריסקופים - אחד מאחורי הנהג ואחד מאחורי המנוע. במרכז הנגמ"ש יושב המפקד, כאשר עמדת הפיקוד מאובזר בשישה חלונות קטנים לצפייה בקרבת הצהר, למפקד יש בנוסף כיפת מפקד שעליה מותקן מקלע כבד M2 בראונינג עם תחמושת של 1,800 כדורים. הלוחמים יושבים מאחורי המפקד בתא גדול. בנוסף הנגמ"ש היה מצויד ב-M20 סופר בזוקה עם 10 רקטות, ולעיתים קרובות נשא גם תחמושת לרובי קרבין מדגמי M1 קרבין ו-M2 קרבין, שהיו בשימוש באותה תקופה לצד רובי ה-M1 גאראנד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא M75 בוויקישיתוף